| |
שְׁלַח-לְךָ אֲ נָ שִׁ י ם
וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
אִישׁ אֶחָד
אִישׁ אֶחָד
לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל
נָ שִׂ י א בָהֶם
וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן
עַל-פִּי יְ-ה-וָ-ה
כֻּלָּם אֲ נָ שִׁ י ם
רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.
וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם:
לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן-זַכּוּר.
לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן-חוֹרִי.
לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה.
לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן-יוֹסֵף.
לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן.
לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן-רָפוּא.
לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן-סוֹדִי.
לְמַטֵּה יוֹסֵף-
לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן-סוּסִי.
לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן-גְּמַלִּי.
לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן-מִיכָאֵל.
לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן-וָפְסִי.
לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן-מָכִי.
אֵלֶּה שְׁמוֹת הָ אֲ נָ שִׁ י ם
אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן
יְהוֹשֻׁעַ.
שניים עשר שליחים-מרגלים נתמנו ע"י משה רבנו למשימה הסודית.הקב"ה מכנה אותם בתואר אנשים, לכאורה אנשים מן הישוב , לאו דווקא מנהיגיו אך רש"י כבר מעמידנו על כך שנקיה בלשון אנשים במקרא מרמזת על אנשים חשובים דווקא.עם זאת, דווקא לאור העובדה שמילת המפתח בפרשיר זה היא אנשים נדמה שאפשר להבין את הדברים באור קצת שונה.אמנם, הקב"ה נוקט בלשון אנשים ומשה בחור בנשיאים אך הדמיון הלשוני בין אנשים- נשיראים( אותן האותיות בחילוף מקומן) יכול ללמד אותנו מסר חשוב על האופן בו היו צריכים המרגלים לראות את עצמם לבין האופן בו הם בפועל ראו את עצמם ואת שליחותם.
המרגלים נשלחו לתת תמונת מצב אובייקטיבית אודות א"י , טיבה, טיב יושביה וטיב תוצרתה .לשם כך נתבקש לנהוג כאנשים רגילים, להתנהג כתושבי הארץ ולתת תמונת מצב מאוזנת ואמיתית.את עובדת היותם נשיאים או לפחות אנשים חשובים היה עליהם לשמור "בהם" , כלומר בתוכם פנימה, ולא להוציא נתון זה החוצה אך הם מעלו בתפקידם זה והפעילו שיקולים פוליטים אשר הנחו גם את התוצאה הסופית של שליחותם. מאנשי מקצוע שומרים היו לבחון את הארץ , הם הפכו למי שדואגים למעמדם וייעודם העתידי. מובא בזוהר הסבר עך כך שהוציאו את דיבת הארץ משום שחששו שעם הכניסה לארץ הם יאבדו את מעמדם כנשיאים ולכן העדיפו לשקר ולהתעות ובלבד שלא יאבד מעמדם.המרגלים נתבקשו לנהוג כאנשים וחטאם היה שנהגו כנשיאים, כולם פרט לשניים כמובן הלא הם יהושוע בן נון וכלב בן יפונה.
